על ריצפת בית הרוס בשכונת מוסררה, לאור פנסים חלושים, רכנו על מפה, שהיתה פרוסה על הרצפה, שני מפקדים. הראשון עבדאללה א-תל, מפקד הליגיון הירדני בירושלים, והשני משה דיין מפקד חזית ירושלים הישראלי. בשני עפרונות שעווה עבים, סימנו בקו גס את גבול עמדותיו של כל צד על המפה, ונדברו להפוך מצב קיים זה, בסיס להפסקת אש זמנית. איש מהם לא שיער אז, באותו חדר אפלולי, כי קוים גסים אלו יעמדו במרכז ההוויה הירושלמית במשך כ 19 שנים, ויהפכו לגבול, שיפריד בין שתי המדינות ששלחו אותם לקרב, גבול שיחצה את העיר ירושלים לשתי ערים שונות. האחת ממערב, ירושלים הישראלית, והשניה ממזרח, ירושלים הירדנית.

הקו העירוני, כך נקרא אותו גבול, שתחילתו מאזור בית צפפה בדרום ועד למובלעת הר הצופים בצפון. גבול בלתי אפשרי, שקרע את העיר לשניים והיה מחד מוקד לחיכוכים, ויכוחים ותקריות עקובות מדם, ומאידך קו תפר מקשר בין שני עמים, שתי אוכלוסיות, ויצר מערכת חיים יחודית של כבוד הדדי ושיתוף פעולה בלתי רשמי.

האם חוברה לה העיר יחדיו, כפי שנהוג לומר, עם שיחרורה של העיר המזרחית במלחמת ששת הימים?
האם, אכן, נמחק הקו העירוני מעל פניהאדמה ואינו קיים עוד??
האם ירושלים אכן מאוחדת???

בסיור זה נלך לאורכו של מה שהיה פעם גבול, ומאז איחוד העיר מנסים לטשטשו יום אחר יום, ונגלה, שאולי הגבול איננו, אולם החלוקה קיימת גם קיימת. נבקר במוצבים נושנים ונטושים לאורך הקו, נסייר בשכונות, שנחצו לשניים, נעלה באוב את סיפורי הווי ירושלים המחולקת, נעבור בשער מנדלבאום, ונעלה בנתיב שיירת הרופאים והאחיות אל מובלעת הר הצופים.

מסע מרתק בזמן אל עבר שמסרב להעלם!