"...גבעות חול צהוב, גבעות רכות, שמסתלסלות אחת בשכנתה ומשתטחות מפתח בית הספר לבנות מרחק עצום עד לאופק, ולשמאלן הן מתחברות אל גלים רכים של ים שקט. כאן הכל היה אחרת..."
                                       נחום גוטמן - בין חולות וכחול שמים

כך מתאר נחום גוטמן את המראה הניבט מן הקומה השניה של בית הספר לבנות בשכונת נוה צדק, עולם מופלא של דיונות חול צהוב, אשר ריתקו את גוטמן הילד, וליוו אותו לאורך כל חייו. מראות אלו באו לידי ביטוי חזק כל כך בציוריו, בהם  שלט תמיד הצבע הצהוב. עולם הזה שהיה - איננו עוד. על גבעות החול נבנתה העיר העברית הראשונה - תל אביב - וכשמביטים מן הקומה השניה של בית הספר לבנות לכיוון הים, אין רואים עוד את גליו כי אם שורת בנייני ענק החוסמים את האופק כחומת בטון בצורה.

הגבעות אולי נעלמו, אבל נוה צדק קיימת גם קיימת. כיום, נוה צדק היא אחת משכונות דרום תל אביב, אולם בימי הקמתה היתה זו שכונת ספר בקצה הצפוני של יפו.  צריך היה לצאת את העיר, לחצות את דיונות החול ואת הפרדסים, עד שהתגלתה השכונה הרחוקה. כפי שתיאר אותה עגנון בספרו 'תמול שלשום': "...יש מקומות ביפו, שדומים עליך כסופה של העיר ואינם אלא אמצעיתה, שפרדסים גדולים נמשכים והולכים, ואחר הפרדסים צפים ועולים בתים, ואחרי הבתים שוב פרדסים ובתים..."
אם יפו היא האם, שהולידה את העיר העברית הראשונה, תל אביב, הרי שנוה צדק היא הרחם, בו הבשיל העובר, שנולד וזכה להיות העיר החדשה.

נצא לסייר אל העולם בו היה הכל אחרת: בין סמטאות צרות, מבני אבן מתפוררים, לצד מבנים משופצים לתפארת, בין סיפורי בתים ואנשים, ובעקבות שנים מדיירי השכונה בעבר: נחום גוטמן הסופר והצייר, וש"י עגנון, הסופר ובן דמותו "חמדת".

"חמדת דר בעלייתו שבקצה נוה צדק שבקצה יפו. הולכים משם מנוה שלום דרך בתי זרח ברנט עד שמגיעים לבית הספר הישן לבנות. הגיעו, רואים כמה בתים מבצבצים ויוצאים מתוך החול, וביניהם בית המדרש החב"די מצד ימין וביתו של הרב קוק מצד שמאל. פוסעים והולכים בין ערימות החול עד שמגיעים אצל בית הספר החדש לבנות. הגיעו, רואים שורה של בתים קטנים של שכונת אחוה. נפנים לימין ופונים לשמאל. רואים שם בית קטן ועליו כמין עלייה שחציה צפה על גבי הבית וחציה כמו מרפרפת באויר. נכנסים לחצר ועולים לעלייה. זו עלייתו של חמדת"

ניתן לשלב בסיור גם ביקור מלא חוויה במוזיאון נחום גוטמן, המצוי בלב השכונה, ולהנות, הן מתצוגת הקבע של יצירותיו, והן מן התערוכות המתחלפות המוצגות במקום. אני, אישית, נמשך תמיד אל כרכי חוברות דבר לילדים,  אשר נהנתי כל כך לקרוא בילדותי, וגוטמן היה אחד ממאייריו.