"...אז מה בכל זאת אוטוביוגרפי בסיפורים שלי ומה בדיוני?" שואל עמוס עוז בספרו סיפור על אהבה וחושך, ומיד עונה: "...כל סיפור שכתבתי הוא אוטוביוגרפי, שום סיפור אינו וידוי..."

אומנם עמוס עוז מזלזל מה בקורא המבקש לדעת "מה קרה באמת?" ואפילו מכנה אותו "הקורא הרע", אך למרות זאת נצא לטיול אל "לב הסיפור, אל המרחב שבין היצירה לבין מי שכתב אותה", נסתכן ונהיה לרגע הולכי רכיל, וננסה לעקוב אחר המקומות המוזכרים בספריו של עמוס עוז על ירושלים של ימי ילדותו.

בעקבות 'מיכאל שלי' ובעקבות 'סיפור על אהבה וחושך' נצא לחוויה מלווה בקטעי קריאה, למפגש עם דמויות מעולם שאיננו עוד, אל שכונות, שבתיהן עדיין עומדים אך תושביהן מזמן התחלפו, אל ירושלים קודרת, אל "מבצרים עויינים מסתגרים מפני עובר ושב" אל עיר שהיתה ואל מה שהפכה להיות.