"...בשבת שבה הזמינה לינדה בן עטר את הכיתה לחגיגת הבת מצווה שלה, אמא הציעה תחילה שאתלווה אליה לביקור בתערוכת הציור החדשה המוצגת בבצלאל ומשם אלך לביתה של בת כיתתי בנחלת שבעה....
בשבת ההיא שוב היינו לבדנו, הרחק מן הבית ומן המועקה התמידית הרובצת בו, פטורים מנוכחותו הקודרת, המשתקת, של אבא היושב אל שולחן, שותק שתיקה עיקשת ומאריך להתבונן בנו, באמא ובי, בפנים חתומות, נעדרות הבעה כביכול..."

כך מתחיל בסיפרו של חיים באר 'חבלים' סיפורו של בוקר שבת אחד, בו יוצא הסופר, בהיותו נער צעיר, לטיול שבת עם אמו, בדרכו לאירוע של בת כיתתו. טיול זה של אם ובן הופך במהרה למסע של חשיפה, אל מקומות מן העבר, אל צלקות ואירועים המסרבים להגליד. כולם סובבים את עולמה של האם "לפני האסון הגדול", בטרם נישאה שנית, הרתה, והביאה לעולם את בנה "חיים", אשר שנים רבות קודם להולדתו, עוד "לפני האסון הגדול", חזה רואה גורלות זקן אחד בנבואתו כי "בן יקיר ומיוחד יהיה לך ובהיוולדו ימלא הבית אור"

מסלול טיול מופלא, בליווי קטעי סיפרות נפלאים, מתוך 'חבלים', 'נוצות', 'עת הזמיר', לאורך נתיב ילדותו של חיים באר, סופר מרתק, יליד ירושלים, פרופסור לסיפרות עברית וחתן פרס ביאליק. באר מוביל אותנו במסע הזכרון והחשיפה, עובר בין אתרים בדרך, הקושרים כמעשה קשרים בחבלים, את הזכרונות הנושנים עם ההווה, בעוד המחבר משחק בהם. כמו במהתלה, מדלג מדמות לדמות, מזמן לזמן, ממקום למקום, וכמעשה אומן הוא פורם הכל, קושר הכל חזרה, ומפריח אל האוויר זכרון אחר זכרון, כנוצות המעופפות ברוח.